סופרמן

"אז מה אם מפלצת ירוקה ענקית מזילה ריר רשעית השתלטה על סמולוויל, זה לא אומר שהיו צריכים להעיר אותי ב-10 לפנות בוקר, וגם יש לי ראיון עבודה אחר הצהריים, אין לי זמן לשטויות האלה, הרי בן אדם לא יכול להתפרנס מהיותו גיבור-על, כי מסתבר שאם קיבלתי כוחות על נגד רצוני, אני צריך לבזבז זמן להציל את העיר בחינם. לבשתי את התלבושת שלי, והרגשתי קצת לוחץ במותניים. אני צריך בהזדמנות ללכת לקנות במידה אחת מעל. שפכתי על השיער בקבוק ג'ל, בתקווה שתווצר צורה ועפתי. כשהגעתי למרכז סמולוויל 3 אנשים מלמטה צעקו: "זה ציפור? זה מטוס? לא זה סופרמן!" יואו איזה פדיחה, הבדיחה הזו לא מצחיקה בכלל, כי מה, כשהמפלצת ענקית משתלטת על העיר, ציפור תציל אותם? נחתתי ומעדתי, אני אף פעם לא מצליח את זה כמו שצריך. המפלצת היתה ממש דוחה, היא גרמה לי להקיא, וכבר לא היה אכפת לי מהתדמית שיש לי. המפלצת ירקה מין דבר ירוק מוזר כזה שכראה נועד לפגוע בי, אין לי זמן להקיא, אם היא תמשיך לירוק משהו עוד יפגע בי, ועוד לא סיימתי לשלם על התלבושת. אחרי ששיחקנו קצת, אני והמפלצת, הבנתי שזה לא עובד. התחלתי לעוף לכיוונה, לחפש נקודת תורפה. מסתבר שמפלצות ירוקות ענקיות מלאות בקוצים קטנים כמו של ורדים כשמביטים מקרוב. הרגשתי יאוש, לא ככה דימיינתי את השנה ה-21 שלי, היה אמור להיות בה הרבה יותר שתיה ובחורות מאשר מפלצות רוק ענקיות. אז כן, הקרב נגמר בניצחון שלי, אני אפילו לא זוכר איך זה קרה, אבל זה לא משנה, העניין הוא שאני רוצה להפטר מהכוחות האלה". "אני מבין" ענה באדישות פקיד משרד החזרת כוחות בע"מ "אני אעביר את הבקשה".

זכרון

אני זוכרת שנכנסתי לבניין, כמו כל יום.
ואני זוכרת שלקחתי את הדואר, כמו כל יום.
ואני זוכרת שעליתי במדרגות, כמו כל יום.
ואני זוכרת שעצרתי בקומה 2, כמו כל יום.
ואני זוכרת שהבטתי בדלת הסגורה של דירה מספר 5, כמו כל יום.
ואני זוכרת שהמשכתי לעלות במדרגות, כמו כל יום.
ואני זוכרת שפתחתי את דלת הבית, כמו בכל יום.
ואני זוכרת שזרקתי את המפתחות והדואר ליד הכניסה, כמו בכל יום.
ואני זוכרת שהפעלתי את הכיריים, כמו בכל יום.
ואני זוכרת שהנחתי סיר עם פסטה על הכיריים, כמו בכל יום.
ואני זוכרת שהלכתי לחדר הכביסה ולקחתי משם חבל.
ואני זוכרת שתליתי אותו על המנורה.
ואני זוכרת שעשיתי לולאה בקצה.
ואני זוכרת שנכנסתי לתוך הלולאה.
ואני זוכרת שירדתי מכיסא.
אבל אני לא זוכרת, מה קרה לפסטה.