מבטו של המנהל היה חודר. היה קשה לא להשבר ולספר לו הכל. "אני אשאל אותך עוד פעם אחת ואתה תענה לי בכנות, מי עשה את זה?" כבר נמאס לו, זה היה הילד ה-17 שתחקר ועדיין לא קיבל תשובה.
"אני לא יודע" ענה לו בבטחון מזוייף ולא היישיר מבט אליו. "הו באמת" המנהל נראה משועשע "בטוח?" הילד שיחק עם העט שהיה על השולחן. "כן" אמר ברעד ובלע את רוקו. המנהל בהה בו כמה שניות ואז נשען אחורה ואמר: "צא, ושהבא בתור יכנס".
הילד יצא והתיישב על הספסל שליד החדר וניסה להסדיר את נישמתו, הוא הרגיש אחרי 1000 מטר ריצה עם מהירות פעימות ליבו. הוא ניסה להזכר בשקר הראשון שהוביל לערמת השקרים הזו שבזכותה הוא כאן. ערמת השקרים הזאת היתה גדולה יותר משישב, זה הרגיש אינסופי, הוא לא תכנן שזה יגיע למצב הזה. לאחר חשיבה ארוכה הבין שהשקר הראשון היה לגבי מה אכל בבוקר שבו הכל התחיל.
"אני לא יודע" ענה לו בבטחון מזוייף ולא היישיר מבט אליו. "הו באמת" המנהל נראה משועשע "בטוח?" הילד שיחק עם העט שהיה על השולחן. "כן" אמר ברעד ובלע את רוקו. המנהל בהה בו כמה שניות ואז נשען אחורה ואמר: "צא, ושהבא בתור יכנס".
הילד יצא והתיישב על הספסל שליד החדר וניסה להסדיר את נישמתו, הוא הרגיש אחרי 1000 מטר ריצה עם מהירות פעימות ליבו. הוא ניסה להזכר בשקר הראשון שהוביל לערמת השקרים הזו שבזכותה הוא כאן. ערמת השקרים הזאת היתה גדולה יותר משישב, זה הרגיש אינסופי, הוא לא תכנן שזה יגיע למצב הזה. לאחר חשיבה ארוכה הבין שהשקר הראשון היה לגבי מה אכל בבוקר שבו הכל התחיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.