אני עומדת על הגג, הרוח נושבת, ואני מרגישה שאני יכולה לקפוץ כבר, שאני מוכנה. הרחוב מתחתי סואן, אני מעיפה מבט ורואה אנשים הולכים מהר, כמעט רצים לכלום שנראה חשוב כל כך. והנה אני, מכופפת ברכיים, נושמת עמוק ובלי ששמתי לב אני כבר נופלת. אני מביטה למטה ורואה אנשים צועקים, אבל אני שומעת שקט. אני מבינה שאין דרך חזרה, אני לא מתחרטת אבל אין דרך חזרה. האנשים גדלים והשקט נשמר. אני מרגישה נגיעה קטנה ברצפה, ואז אני מתחילה לעוף, אני לא שולטת בזה, אני פשוט עפה. אני מביטה למטה ורואה אנשים עצובים, חלקם בוכים. לידם אני רואה את גופתי ודם מסביב, המראה מעביר בי צמרמורת, אני מבינה שזהו, זה נגמר. אני מביטה למעלה ומתחילה לצחוק. אני אוכל להיות כל מה שאני רוצה עכשיו, אולי אהיה דג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.